יוסף תשבי נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.2.2010, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער כתוצאה מתאונת העבודה מיום 10.11.1966.

העובדות

המערער, יליד 1937, נפגע בגבו בתאונת עבודה מיום 10.11.1966.

ביום 13.3.2006 קבעה ועדה רפואית כי למערער נכות בשיעור 5% החל מיום 1.12.2005.

ביום 19.4.2009 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

ביום 28.10.2009 התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון לדון בעניינו של המערער (להלן: הוועדה מדרג ראשון) וקבעה כי לא קיימת החמרה במצבו הרפואי של המערער וכי כל הממצאים בבדיקות ההדמייה ובבדיקה הקלינית הם תוצאה של תהליך ניווני.

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ביום 4.2.2010 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את תלונות המערער, ביצעה בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול, באופן הבא:

"בצילומי ע"ש מותני בתאריך 30.8.09 – קיימת עקמת ושינויים ניווניים קלים לאורך ע"ש מותני. מיפוי עצמות מיום 30.9.09 בהקשר לגב קליטות לאורך ע"ש המתאימים לשינויים ניווניים.

CT ע"ש מותני מ-22.6.08 למעט שינויים ניווניים קלים ובלטי דיסק קלים בע"ש מותני – ללא ממצא נוסף.

בבדיקה: סקוליוזה מותנית קמורה שמאלה וגבית קמורה – ימינה. יישור הלורדוזה המותנית, בעת שמתבקש להתכופף – מבצע הטייה מינימלית קדימה תוך טענות על כאבים בעת נגיעה באזור הכתף השמאלית. מתהלך על קצות האצבעות והעקבים . בשכיבה, מוסר על כאבים בגב בעת הרמת הרגליים בכיפוף ומתנגד אקטיבית לביצוע מבחן הרמת רגל ישרה. מסוגל להתיישב במיטה זקוף עם כיפוף מינימלי של הברכיים ללא גרעון מוטורי ברגליים, למרות סבלו עפ"י דבריו לאורך הרגל השמאלית, לא נמצאה עדות מדודה של דלדול שרירים לאורך הרגל ואף בירך שמאל ההיקף הוא ב-1 ס"מ גדול מאשר בצד ימין, החזרי פיקה ואכילס הופקו היטב, מוסר על ירידה בתחושה בצורת 'כתמית' בחלק מהאספקט הקדמי של שוק שמאל בחלק ... (מילה לא ברורה) משמאל ובחלק מכף רגל שמאל (הפרעות אלו לא מתאימות .... (מילה לא ברורה) בתחום). לציין שבבדיקה חוזרת איננו עקבי בתחום הפרעת התחושה".

לסיכום קבעה הוועדה כך:

"הועדה סבורה כי הנפגע סובל מבעיות גב על רקע ניווני, בעיות כתפיים ובעיות ברכיים וצוואר. לדעת הוועדה אין קשר בין תלונותיו לתאונה מלפני כ- 44 שנה ועל כן הוועדה דוחה את ערעור הנפגע וקובעת כי אין החמרה במצבו".

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

המערער טען כי הציג בפני הוועדה מדרג ראשון מסמכים רפואיים ובכלל כך חוות דעת של ד"ר לאנה מיום 24.3.2003, אישור רפואי של ד"ר גרז' מיום 17.8.2008, בדיקת EMG מיום 12.6.2008, אישור רפואי של פרופ' גפשטיין מיום 4.7.2008, בדיקת CT מיום 22.6.2008, בדיקת אולטרה-סאונד מיום 25.12.2007 אישור רפואי של ד"ר יוספברג וחוות דעת ד"ר אנג'ל מיום 4.4.2009 (מונה כמומחה מטעם בית הדין בעניינו של המערער בתיק בל 5586/04). לטענתו, משהוועדה לא פירטה מסמכים אלה בפרוטוקול, הרי שלא עיינה בהם ולכן יש להחזיר את עניינו לדיון נוסף על מנת לוודא שהמסמכים היו לפניה וזאת אף בהיעדר חובה להתייחס לכל מסמך ומסמך. עוד נטען כי היה על הוועדה להתייחס במפורש לחוות הדעת של ד"ר לאנה, לאישור הרפואי של פרופ' גפשטיין ולחוות הדעת של ד"ר אנג'ל.

מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה. נטען כי הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים הרלוונטיים וקבעה כי המערער סובל משינויים ניווניים שאינם קשורים לתאונה משנת 1966. עוד נטען כי חוות הדעת של ד"ר לאנה וד"ר אנגל אינן מצריכות התייחסות מכיוון שהן מתייחסות לתאונת עבודה מאוחרת ולא לתאונת העבודה נשוא הערעור.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.